רש"י על חולין נ׳ ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין נ׳ ב:י׳
10 אָמַר גְּנִיבָא אָמַר רַבִּי אַסִּי: נִקְדְּרָה כְּסֶלַע – טְרֵפָה, שֶׁאִם תִּמָּתַח תַּעֲמוֹד עַל הַטֶּפַח. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דִּגְנִיבָא אַמַּבָּרָא דִּנְהַרְדְּעָא – כְּסֶלַע כְּשֵׁרָה, יָתֵר מִכְּסֶלַע טְרֵפָה. וְכַמָּה יָתֵר מִכְּסֶלַע? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן דְּעָיְילָן תְּלָת קַשְׁיָיתָא בְּצִיפָּא בְּדוּחְקָא, בְּלָא צִיפָּא בְּרַוְוחָא.
פירוש רש"י על חולין נ׳ ב:י׳
10 נקדרה - כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע מטבע רחב הוא:
11 שאם תמתח - אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס העוגל לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה:
12 תלת קשייתא - גרעיני תמרה:
13 בציפא - עם אוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלין אותה יכנסו שלשה בנקב בדוחק או בלא ציפא בהרווחה: